אודותינו שאלות נפוצות צור קשר מידע מתקדם לעובדים הרשמה לרשימת תפוצה פורומים קישורים מומלצים
   
מחלות נפש

חיפוש באינדקס המטפלים
דף הבית>>לימודים העשרה והשתלמויות>>מאמרים מקצועיים>>לחץ וחרדה>>נפגעי חרדה: איך לעזור לאדם ברגע האירוע?

לחץ וחרדה


עשרות נפגעי חרדה פונו בימים האחרונים לבתי החולים בעקבות מטח הטילים על ישראל והאזעקות הרבות. כיצד אפשר לסייע לנפגע חרדה בעת האירוע, מהם התסמינים האופייניים ומתי הזמן לפנות לטיפול מקצועי? מדריך.   אפי גיל פסיכולוג רפואי, ומנהל פורום פסיכולוגיה רפואית ב ynet            
מה קורה בגופנו בעת סכנה?

בכל פעם שנשמעת אזעקה כולנו רצים אוטומטית, כמעט מבלי לחשוב, אל המרחב המוגן הקרוב ביותר וכעבור כמה דקות חוזרים לשגרת חיינו. התגובה המהירה בזמן אזעקה מתרחשת בזכות מערכת הלחץ, הנקראת גם מערכת העצבים האוטונומית, שנועדה להציל את חיינו ולהגיב באופן המהיר ביותר בעת סכנה.

כשאנו שומעים אזעקה המוח מפרש זאת כאיום על שלמותו הפיזית והנפשית. אז משחרר הגוף הורמוני לחץ, ובהם קורטיזול ואדרנלין, הגורמים לשרשרת תגובות בגוף: עלייה במתח השרירים, עלייה בקצב הלב, נשימות מהירות יותר, זרימת דם מוגברת, עוררות רבה יותר - כל אלו מאפשרים לגוף להגיב במהירות וללא חשיבה מיותרת, וכך ניתן לרוץ ולמצוא מחסה מהסכנה המאיימת. 

כשהמוח מזהה שהסכנה חלפה, מופחתת הפרשת האדרנלין והקורטיזול, מתח השרירים יורד, הנשימה חוזרת להיות עמוקה יותר, קצב הלב יורד ותחושת המתח הגופני והנפשי פוחתת.  

רובנו נחזור בשלב זה לשגרת היום ואירוע האזעקה או נפילת הטילים יחלוף כלא היה, אלא שעד 10% מהאנשים יחוו לחץ בעוצמה רבה יותר: גם כשהסכנה תחלוף גופם ימשיך להפריש קורטיזול ואדרנלין, מתח השרירים יישאר גבוה, הדופק יישאר מהיר ולעתים יופיעו בכי, צעקות, חשש כבד מאזעקות נוספות או ממטחי טילים. הם ימשיכו לחוש סכנה באותה עוצמה - ובדיווחים מהשטח יזוהו כנפגעי חרדה.  

התסמינים: רעד, קיפאון, סיוטים, הזעה


פגיעת חרדה, המכונה בעגה המקצועית "תגובת דחק חריפה", מתעוררת כאמור בתגובה לאירוע טראומטי כמו אזעקות, נפילת טילים, כשאותו אדם לא הספיק להגיע למרחב מוגן, נשאר ברכבו באמצע הכביש בזמן האזעקות ולא הצליח להסתתר, ואפילו בעקבות צפייה בטלוויזיה באירועים כאלו.  

במצב זה ישנה חוויה של חוסר אונים, כאילו לא ניתן לשלוט במציאות וישנה סכנה ממשית למוות. החוויה הפנימית יכולה להיות של פחד קיצוני, כאילו החיים שהכרת עד כה לא ישובו ואין כל יכולת שליטה על המתרחש.
 
הסימנים האופייניים לפגיעת חרדה: 
•עלייה בקצב הלב, דפיקות לב מהירות שאינן מתמתנות ואולי אף הולכות ומתחזקות. 
•עלייה בלחץ הדם. 
•הזעה. 
•רעד. 
•תחושת קיפאון, כאילו הגוף משותק ולא ניתן לעשות דבר. 
•עילפון או תחושה של איבוד הכרה קרב. 
•הצפה של פחדים, מתח רב, עצבנות, ניתוק מהסביבה, כעס, ייאוש וחוסר שליטה. 
•סיוטי לילה. 
•מחשבות חוזרות וטורדניות על האירוע הטראומטי ופלשבקים.  

סימנים לפגיעת חרדה יופיעו כמה דקות אחרי האירוע המאיים, והם יכולים להשתנות מאדם לאדם וגם אצל אותו אדם באירועים שונים. הסממנים יכולים כאמור להיות הלם, בכי, רעד, פחד עז, חרדה, כעס, ייאוש, חוסר אונים, עצבנות, פעילות יתר, תחושת דה-ריאליזציה - כאילו האדם נמצא במעין חלום ומנותק מההתרחשויות מסביבו, שכחה של האירוע או של פרטים מחייו האישיים.  

אצל רוב האנשים תחושות אלו ילכו ויפחתו עם הזמן וככל שהמרחק מהאירוע יגדל. פחות מ-10% ימשיכו לסבול מפוסט-טראומה הכוללת מחשבות הקשורות באירוע המאיים, זיכרונות מנפילת טילים, סיוטי לילה, תחושה שהסכנה למעשה לא חלפה והאירוע עדיין חי ומלווה בעוררות גבוהה ובניסיון להימנע מכל דבר שעלול להזכיר את אותו. 

מי נמצא בסיכון גדול יותר?

חלקנו בסיכון גדול יותר לפגיעת חרדה, ובכלל זאת אנשים הסובלים מרמת חרדה גבוהה בחיי היומיום, מי שחווה בעברו פגיעת חרדה, אנשים הסובלים מפוסט טראומה ואנשים שחוו טראומות חוזרות של נפילות טילים בסביבתם. 

 איך לעזור לנפגע חרדה בזמן אירוע?

התחושה המרכזית בפגיעת חרדה היא של חוסר שליטה וחוסר אמון ביכולת הגופנית והנפשית להתמודד עם האיום. לכן, הדרך הראשונית לסייע היא להגביר את תחושת השליטה.  

עודדו את הנפגע לעשייה. פעמים רבות אנשים שנתקלים בנפגע חרדה מנסים להושיט לו יד, לתמוך בגופו שלא יפול וכן הלאה, אך כל אלו מגבירים דווקא את תחושת חוסר האונים וחוסר היכולת האישית. במקום זה, כדאי לבקש מהנפגע לקום על רגליו ולהציע לו ללכת בעצמו, להסביר לו היכן הוא נמצא, להציע שתייה קלה ולעודד אותו לעשייה עצמאית. 
 

תרגלו נשימות עמוקות. הציעו לנפגע החרדה לנשום עמוק - שאיפות עמוקות באורך חמש שניות ונשיפות ארוכות באורך חמש שניות. תרגול הנשימות במשך חמש דקות יסייע לגוף להפחית את המתח הפנימי, ונפגע החרדה יוכל להרגיש את הדופק יורד ואת גופו מתייצב בשנית. 
 

אם הנפגע מכיר טכניקות הרפיה אחרות כגון מדיטציה, יוגה או הרפיית שרירים המליצו לו לתרגל אותם.  

ספקו לו אינפורמציה. אפשר לספק לנפגע אינפורמציה בסיסית על האירוע שעורר את החרדה, ולהסביר למשל שכרגע התקפת הטילים חלפה וכיפת ברזל מתמודדת היטב עם האיומים. חשוב לחזור על המסר שהמצב בשליטה ושהנפגע בטוח עכשיו. חשוב להסביר לנפגע שבסדר להרגיש כפי שהוא מרגיש, שהוא עבר אירועים מלחיצים בעבר והוא יוכל להתמודד גם עם אירוע זה. 

צרו קשר עם קרובי משפחה. בררו עם נפגע החרדה אם יש קרובי משפחה או חברים שאפשר ליצור עמם קשר כדי שיבואו לשהות עמו. 

הסיחו את דעתו. בינתיים הסיחו את דעת הנפגע מהאירוע, שוחחו איתו על עבודתו, משחקי כדורגל או כל נושא אחר שימקד אותו במחשבות שונות ולא במצב הלחימה. 

מתי צריך לפנות לטיפול מקצועי?

אצל רוב האנשים התסמינים יחלפו מעצמם תוך 48-24 שעות מתום האירוע. אם התסמינים נמשכים יותר משלושה שבועות, מומלץ לפנות לטיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי. 

מה כולל טיפול פסיכולוגי או תרופתי?

•טיפול פסיכולוגי קוגניטיבי התנהגותי (CBT): עיבוד החוויות מהאירוע הטראומטי, בחינת המחשבות הקטסטרופליות הקשורות בו וניסיון להחליפן במחשבות ריאליסטיות ואופטימיות יותר, תוך תרגול טכניקות הרפיה. 
 
•טיפול ב-EMDR: עיבוד טראומות תוך גירוי בילטרלי של ההמיספרות הימנית והשמאלית של המוח, בדרך כלל בעזרת תנועות עיניים מהירות. 
 
•היפנוזה: תרגול טכניקות להרגעה עצמית, שחזור האירוע הטראומטי במצב של הרפיה עמוקה ושינוי התסריט שהתקבע במוח כמאיים. 
 
•טיפול תרופתי: אם הטיפולים האחרים כשלו או שמדובר בהפרעת חרדה קשה המשבשת את חייו של אותו אדם והסובבים אותו, עשוי הפסיכיאטר להמליץ על טיפול נוגד חרדה. ישנו מגוון רחב של תרופות המותאמות אישית למטופל, מסוג SSRI או SNRI, המשפיעות לרוב תוך שבועיים-שלושה.  
לדף הבא
מכון סאלד
אודותינו שירותים למתמודד אינדקס מטפלים מחלות נפש
שאלות נפוצות מידע למשפחות קופות חולים צפיה בסרט "אמא לא משוגעת"
צור קשר תעסוקה בתי חולים רכישת ספרות מקצועית
הרשמה לרשימת תפוצה חוקים ותקנות ביטוח לאומי העשרה והשתלמויות
פורומים מערכות תומכות משרד הבריאות
© כל הזכויות שמורות ל"פורטל בריאות הנפש בישראל" בניית אתרים | אחסון אתרים