אודותינו שאלות נפוצות צור קשר מידע מתקדם לעובדים הרשמה לרשימת תפוצה פורומים קישורים מומלצים
   
מחלות נפש

חיפוש באינדקס המטפלים

פסיכולוגיה יהודית


במאמר הבא אנסה לבחון את הפן הפסיכולוגי שטמון בחובו של יום זה שהוא למעשה סופו של תהליך נפשי שהאנושי עובר. מאת: מרום גורין, בוגר מכון רוטנברג, רכז לימודים מתקדמים במכון ודוקטורנט בעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן גוריון  


 
קולמוסים רבים נשברו כדי לבחון את מהותו של יום כיפור מזוויות שונות ומגוונות.
במאמר הבא אנסה לבחון את הפן הפסיכולוגי שטמון בחובו של יום זה שהוא למעשה סופו
של תהליך נפשי שהאנושי עובר.
          
לוחות אבן, כתובים באצבע אלוהים
המסע שלנו מתחיל ב ז' בסיוון- עת קבלת התורה במעמד הר סיני. לראשונה בהיסטוריה האנושית האל מתגלה לאומה שלמה במטרה לתת לה את התורה. 
       
מאפייניו של מעמד הר סיני דומים לשלב הראשוני הסמביוטי בין אם לבנה וניגע בכמה מהם:
ראשית, התורה, שניתנת בלוחות אבן, נכתבת בתיאור עלום וסתום "אצבע אלוהים". הביטוי הזה מופיע מספר פעמים בתנך- בעת בריאת שמים וארץ, במכת כינים ובעת קבלת לוחות ראשונים.
      
כל האירועים האלה מבטאים את האלוהי, הטרנסנדנטי שאין בכוחו של האנושי להשיגו.
     מאפיין נוסף, המופיע במדרש, של הלוחות האלה הוא שהן ממגרות את המוות "אל תקרי חרות אלא חירות- אמר רב נחמן חירות ממלאך המוות". במבט ראשון זהו חלום שמערש האנושות חלמו וכספו אליו- לחיות חיי נצח (ראה לדוגמא: עלילות גילגמש), אך במבט מעמיק יותר, כפי שלימדנו הפילוסוף פרנץ רווזנצוויג, אין משמעות לחיים ללא מיתה כמו שהגילוי של האור הוא דווקא מתוך החושך.
       
    מאפיינים אלו, ורבים נוספים, מגלים לנו שהשלב הראשון במסע שלנו מאופיין בהתמזגות של האדם בתוך הרחם הטרנסנדנטית וממילא ביטולו של האנושי במציאות האלוהית.
            
שבירת הלוחות, שבירת הכלים
     אינטראקציה סימביוטית זו מחייבת שבירה. מטרת הבריאה אינה מתקיימת כאשר האנושי נבלע בתוך המהות האלוהית ולכן, כפי שהפסיכואנליטיקאי החשוב וויניקוט לימדנו, נצרכת תוקפנות-שבירה כדי ליצור נפרדות.
    החוויה התוקפנית של שבירת הלוחות קשה היא. האינדווידואציה חשובה אך, היא מותירה את האדם ערום, גלמוד, בודד וחסר אונים אל מול התוהו, הכאוס כפי ששבירת הלוחות הותירה את עם ישראל ואת האנושות כולה מרוחקת מהאלוהות, מהרחם האימהית.
          
לוחות שניים- הזדמנות לתיקון
      עד כה, התהליך הנפשי שתואר אינו שונה מתהליכים התפתחותיים שתיארו פסיכואנליטיקאים שונים ומגוונים כגון: אוטו ראנק ומרגרט מאהלר. לדידם הקשר האנושי מתחיל בהתמזגות והיבלעות בקשר עם האם. בשלב התפתחותי מתקדם יותר, נוצרת השבירה- הנפרדות מהאם ומתפתח עצמי מובחן ואוטונומי. זהו השלב שאליו צריך להגיע ושאליו צריך לכסוף.
         
       בנקל, ניתן לחוש את משבי הרוח של תרבות המערב המנשבים מתהליך זה. תרבות המערב מקדשת את ערך האינדיבידואל וההגשמה העצמית ורואה בו את שיא פסגת האנושות. כשתרבות מציבה את האינדווידואל הנפרד והאוטונומי בראש הסולם, אל לה להתפלא שחבריה יהיו מנוכרים זה לזה במקרה הטוב או יתבוססו בביצת הנרקיסיזם במקרה הפחות טוב, כפי שהיטיב לתאר כריסטופר לאש בספרו " "תרבות הנרקסיזם".
      
      מהו אם כן תהליך ההתפתחות הנפשי והאנושי שמציעה לנו היהדות? לפני שנענה על שאלה זו נזדקק להקדמה קצרה.
רבי יצחק לוריא (האר"י), מקובל שעל שיטתו מיוסדת הקבלה כפי שאנו מכירים אותה היום, טבע את המושג "סוד הנסירה". מושג זה לקוח מתוך תיאור בריאת האדם שבו מופיע במדרש שאדם וחווה נבראו צמודים גם אל גב ("אחור באחור") ולכן מכן התבצעה הנסירה כדי ליצור יחסים של פנים אל פנים.

על פי סוד הנסירה, ניתן להגיד שהשבירה-הנסירה יצרה תשוקה לקשר אחר. הדיפרנציאציה אפשרה לאנושי להתגלות ולהפציע ולהינתק מחבל הטבור האלוהי, אך היא רק אמצעי כדי ליצור קשר ברמה נעלית יותר. אחרי שאבק השבירה שקע, כוננו יחסי אני- אתה המאופיינים בשיח, כפי שבובר היטב לתאר, במקום היחסים אני-לז של לוחות ראשונים שמאופיינים במחיקה של האנושי בחיקו של האלוהי-אימהי.
             
התשובה כמתנה לאנושות
      בסיומו של המסע המפרך ולאחר ששטפנו את עצמנו מאבק השבירה, נמצא לנו מרגוע ומנוח בשיא הפסגה הלא היא- יום הכיפורים-  שיאו של עשרת ימי התשובה ויום קבלת לוחות שניים. בשני המקרים- מסע התשובה וקבלת הלוחות השניים, האנושי מגיע לפסגה של ההתפתחות הנפשית. הוא נמצא ביחסי פנים בפנים נוכח הטרנסנדנטי וכותב את הלוחות, לא באצבע אלוהים, אלא באצבע אדם וללא חסינות ממות כדי שיקרמו חיים משמעותיים.
   
בצקלונו של האדם טמונה מתנה אדירה הלא היא מתנת התשובה שבכוחה לשנות את פני האנושות כולה. תהליך התשובה זו האמירה אולי העמוקה והנוקבת ביותר של האנושי כלפי האלוהי. בכוחו של האדם, על ידי תשובה, להפוך סדרי עולם ולעמוד מובחן, אוטונומי, אך לשוב לקשר פנים אל פנים כדי להביט עמוק בעיניים ולומר "שבתי".

מאת: מרום גורין, בוגר מכון רוטנברג ורכז לימודים מתקדמים במכון ודוקטורנט בעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן גוריון
לדף הקודם
מכון סאלד
אודותינו שירותים למתמודד אינדקס מטפלים מחלות נפש
שאלות נפוצות מידע למשפחות קופות חולים צפיה בסרט "אמא לא משוגעת"
צור קשר תעסוקה בתי חולים רכישת ספרות מקצועית
הרשמה לרשימת תפוצה חוקים ותקנות ביטוח לאומי העשרה והשתלמויות
פורומים מערכות תומכות משרד הבריאות
© כל הזכויות שמורות ל"פורטל בריאות הנפש בישראל" בניית אתרים | אחסון אתרים