אודותינו שאלות נפוצות צור קשר מידע מתקדם לעובדים הרשמה לרשימת תפוצה פורומים קישורים מומלצים
   
מחלות נפש
חיפוש באינדקס המטפלים
קבל/י עידכונים כל פעם שאעדכן את הבלוג שלי בפוסט חדש.

מידע על מחלות נפש


טיפול נכון ואבחון נכון של הזיקנה ומחלת הנפש עשוי להביא את הזקנים לסוף ימיהם באיכות חיים טובה יותר וברמת שירותים המותאמת בצורה מותאמת יותר

מבוסס על מאמר  של  פרופ. לוין
 
הקדמה
 
האבחנות במסגרת DSM-4 כרוכות בחלקם, בקיומם של סימנים פסיכוטיים. הקטגוריות האבחנתיות הללו כוללות מצב קונפוזיונלי או מצב דליראנטי אקוטי, הפרעות דלוזיונליות, מצבים פסיכוטיים על רקע שימוש בתרופות או/ו סמים, הפרעות אפקטיביות, סכיזופרניה וגם מצבים נוירולוגיים מסוימים (American Psychiatric Association, 1994).

בזקנה מופיעים מגוון מצבים מצבים פסיכוטיים. את המצבים הכוללים סכיזופרניה לסוגיה, והמחלות האפקטיביות כולל הדיכאון המגורי והמחלה הבי פולרית ( דו קטבית)
 
בזקנה ישנם שני מצבים של מחלות נפש:
• האחת שהאדם המתבגר  מגיע לגיל ההתבגרות עם מחלת נפש מהיותו איש או שנים רבות נושא את המחלה

• האדם המזדקן מתחילים לזהות אצלו סימנים למחלת נפש כגו: דכאון, פסיכוזה דמנציה עם הזיות וכו'

בשני המקרים השילוב של מחלת נפש וזקנה מהווה קשי לא קטן להתמודדות של מטפלים וסביבה של המתמודד.
במציאות שנוצרה סביב שילוב זה של המחלה והזקנה נוצר מצב של חוסר אונים של הקשיש מחד וקושי של המסגרות המטפלות וגורמי הטיפול להציע שירות מתאים מאידך.
הסיבות לכך:
• ירידה ביכולת המתמודד עם השנים
• חוסר שירותים מתאימים לאנשים הסובלים משני המשתנים( זיקנה ומחלת נפש)
• קשי במציאת מסגרת חברתית ומשפחתית תומכת
 
ישנם שתי שאלות מרכזיות סביב תיאור התופעה:

1. כיצד להגדיר פסיכוזה  האם במושג הרחב או הצר של המילה. המושג הרחב פסיכוזה הינה הפרעה בשיפוט המציאות המובילה להפרעות קוגניטיביות  והתנהגותיות  כולל תוקפנות והזיות שווא. לעומת זאת המושג הצר של המושג פסיכוזה הינו הופעת מחשבות שווא או הזיות שווא.

2. מהי ההגדרה של גיל זיקנה? האם לפי הגרדה של ביטוח לאומי או לפני כן בגיל 60 או 55? על פי מריאן רבינוביץ מדובר בגיל לא כרונולוגי אלה גיל חברתי הכרתי ריגשי וביולוגי. לאור האמור לעיל מדובר בגיל 60 ומעלה שעליו ניתן להציג את שני המתשנים זיקנה ומחלת נפש.
.
ככלל, מחלות נפש  אינן חלק של "הזדקנות תקינה" או נורמטיבית. יחד עם זאת הכמות של הפרעות נפשיות באוכלוסיית האנשים בגילאי  55+ מגיעה עד לכ20% (Faison & Armstrong, 2003).  בין ההפרעות הללו ניתן למצוא את המצבים הפסיכוטיים אשר לגביהם מדווח כי באנשים בני הגיל השלישי הסיכוי לפתח סימנים פסיכוטיים גבוה יותר בהשוואה לאכלוסיה רגילה. ככלל נציין כי מצבים פסיכוטיים בקרב אוכלוסיית הגיל השלישי יכולים להתחיל מחד בגיל צעיר יותר ולהמשיך ולהתבטא בגיל זיקנה או לחילופין להופיע לראשונה בגיל השלישי. שכיחות מחלות הנפש אצל קשישים נעה בן 16% עד 23% ואשפוזים פסיכיאטריים הם כ10% עקב מצבים נפשיים מורכבים.
 
להלן מספר נקודות בעלות חשיבות  בבואנו לדון על מצבים פסיכוטיים בקשישים:
ראשית, חשוב לציין כי השפעתם של מצבים פסיכוטיים בקרב האוכלוסייה  הזקנה הופכת יותר ויותר ניכרת במסגרת העליה המשמעותית בשעורם באוכלוסייה הכללית בעשורים האחרונים.

שנית, יש לציין כי האוכלוסיה הקשישה בישראל הופכת יותר ויותר שונה מבחינת הרכבה הגזעי והאתני, וזאת  על רקע גלי העליה לישראל של יהודים ממדינות צפון האפריקה, אירופה, דרום אמריקה וברית המועצות ועל רקע התערותם ההולכת וגוברת של מהגרי עבודה ממדינות אסיה ואפריקה.  לדבר השלכות על הבנתם של מצבים נפשיים תלויי תרבות, כולל מצבים פסיכוטיים ולאור חשיבות הנושא בחרנו לדון בכך בתת פרק נפרד בפרק זה.
 
נקודה שלישית נוספת אליה צריך הקורא לתת את דעתו, הינה כי זיהוייה של האתיולוגיה בבסיסם של סימפטומים פסיכוטיים בקשישים אינה פשוטה כבצעירים מהם, וזאת עקב נוכחותן של מחלות גופניות והפרעות מטבוליות רבות לצד הטיפולים התרופתיים הנלווים אליהם, שכן כל אלו עלולים להוות מקור להופעתם של סימפטומים פסיכוטיים.
 
רביעית,  איכות ועוצמת הסימפטומים הפסיכוטיים בזקנים שונה לא פעם מזו של צעירים מהם במיוחד כאשר הפסיכוזה הינה משנית להפרעה גופנית . בקשישים יש להבחין גם בין הלוצינציות ראיה לבין אילוזיות (פירוש חושי מוטעה של אירועים מציאותיים) על רקע בעיות בראיה, ובין הלוצינציות שמיעה לבין רשרושים [  BRUITS] בקרוטיד או טיניטוס. בדומה לכך יש להבדיל בין דלוזיות ומיס-פרצפציות על רקע חסרים חושיים או הפרעות קוגניטיביות. כמו כן תתכן פרשנות שגויה של הבודק בה הוא מחליף בטעות בין מיס-פרצפציה של גניבה המופיעה אצל הקשיש על רקע חפץ שמקומו שונה לבין מחשבת שווא. לחילופין עם זאת, יתכן עדיין כי טענת גניבה על ידי חולה קשיש תהא סימפטום ראשון להפרעה פסיכוטית ההולכת ומתפתחת. 
כל אלו רומזים כי איבחון פנומנולוגי נכון של הסימפטומים לצד  זיהוי הגורם העומד מאחוריהם חייבים להקדים את מתן הטיפול וכי על הקלינאי להתייחס לסימפטומים הפסיכוטיים בתוך ההקשר של האתיולוגיה העומדת בבסיס ההפרעה.
 
חמישית, נדגיש גם כי לקבלת מידע אודות סימפטומים פסיכוטיים הכרחי לעיתים לאסוף מידע ממקורות נוספים  כגון : מידע קולטראלי מבני משפחה חברים ומטפלים, רשומות רפואיות ועוד.
 
ככלל האבחנה המבדלת לסימפטומים פסיכוטיים בקשיש כוללת:
דליריום
סכיזופרניה לסוגיה
הפרעות אפקטיביות כולל דכאון מגורי והמחלה הביפולרית
הפרעה דלוזיונליות
דמנציה לסוגיה
נטילת סמים למינהם
הפרעות מטבוליות
מצבים רפואיים מתמשכים
הפרעות נאורולוגיות
סימפטומים פסיכוטיים המושרות על ידי טיפולים תרופתיים
ככלל, נראה כי פסיכוזה שכיחה יותר באוכלוסיה הקשישה מבצעירה. וכי אתיולוגיה אורגאנית לפסיכוזה שכיחה יותר בקשישים בהשוואה לאוכלוסיה צעירה יותר. כך בסקר הECA 16-23% מן הפסיכוזות בקשישים היו על רקע אורגני ( 1999,Abbott  & Targum)
הסיבות השכיחות למצבים פסיכוטיים בקשישים הינן: דמנציה (כ40%), לאחריה דכאון מגורי (כ33% ), דליריום (כ7%), מצבים רפואיים (כ7%), מניה (כ5%), שימוש בסמים ואלכוהול (כ4%), הפרעה דלוזיונלית (כ2%) וסכיזופרניה (כ1%).                           
 
גורמי הסיכון להתפתחות מצב פסיכוטי בקשיש/ה הינם:מין נקבה, ירידה קוגניטיבית, שילוב  של תחלואה רפואית, נטילת תרופות, שימוש בסמים, חסרים חושיים כמו ליקיי שמיעה או ראיה, בידוד חברתי, אישיות פרה מורבידית כמו הפרעת אישיות פרנואידית ולבסוף נטיה גנטית.
  
לבסוף בבואנו להעריך קשיש/ה הסובלים ממצב פסיכוטי יש לקבל מן הקשיש והסובבים אותו אנמנזה מפורטת כולל זו של מחלותיו הגופניות, תפקודו היומיומי, דפוסי אישיותו הקודמים ותיאור מפורט של התפתחות והתבטאות המצב הפסיכוטי. יש לערוך בדיקות רפואיות ונאורולוגיות בקשיש כולל בדיקות מעבדה מתאימות לשלול דליריום ולערוך בדיקה קוגניטיבית מקיפה על מנת  לשלול ירידה קוגניטיבית. במידת הצורך יש אף לערוך בדיקת הדמיה מוחית.

המצב של הקשיש המלווה במחלת נפש הם:
 דליריום  מצב רפואי התנהגותי או השפעת תרופות הפוגעת בזכרון, התמצאות, חרדה, ותופעות אחרות. שכיחות הדליריום הינה: בין 11% עד 24% אצל הקשישים במיוחד בתקופת אישפוז.
ככלל ,סימפטומים פסיכוטיים הינם חלק מההופעה הקלינית של דליריום וקיימים בכ50% מהחולים הלוקים בדליריום. השכיחות הגבוהה של הופעת דליריום בקשישים במצבים גופניים שונים ונטייתו להימשך פרקי זמן ארוכים יחסית תרמה להנחה שקיומו של דליריום הינה סיבה
ככלל נציין כי כי טיפול נכון בדליריום דורש אבחון מוקדם של הגורמים המשפיעים על התפתחותו ומניעתם.
בהקשר לאפשרות של טיפול אנטי פסיכוטי בהזיות ובמחשבות השווא הרי שיש עבודות המדווחות כי טיפול במינונים נמוכים של תרופות אנטי פסיכוטיות אטיפיות עוזר לאיזון התנהגותי ולהפחתה של אגרסיה. עם זאת עד לכתיבת שורות אלו אין קונסנזוס לגבי הטיפול הפרמקולוגי בתרופות אלו בדיליריום.
 
סכיזופרניה לסוגיה
 
באוכלוסיית הקשישים נהוג לסווג את הלוקים בסכיזופרניה ל שני סוגים אפשריים: LATE ONSET סכיזופרניה המופיעה מעל גיל 40 שנה (LOS) ולVERY LATE ONSET  (VLOS) סכיזופרניה (או יש הבוחרים להדגיש כי זה האחרון מצב דמוי סכיזופרניה) המופיעה מעל גיל 60 שנה. נראה כי כעשרה עד כעשרים אחוזים מחולי הסכיזופרניה לוקים במחלה מעל גיל 40 שנה. ואילו ה PREVALENCE באוכלוסיית הקשישים הוערך בין 0.1 עד 0.5 אחוזים. הסיבות לפריצה מאוחרת כזו אינן ידועות אם כי הועלו השערות שיתכן שגורמי סטרס המופיעים בגילאים המתקדמים והקשורים באבל בפרישה או בנכות תורמים לפריצת המצב או שאבדן נאורנלי בגילאים מתקדמים תורם אף הוא לפריצת ההפרעה.  נראה כי LOS  בהבדל מהסכיזופרניה המופיעה בגיל צעיר יותר שכיחה יותר בנשים, כי דלוזיות של רדיפה וחדירה דרך קירות או מחיצות שכיחות בה יותר, היא מתאפיינת על ידי פחות הפרעות במהלך החשיבה, פחות סימפטומטולוגיה שלילית, פחות הופעה של היסטוריה משפחתית, עליה בשכיחות הפרעות חושיות (שמיעה, ראיה וכו'), הזיות ראייתיות תתכנה  בה בשכיחות גבוהה יותר והתפקוד הפר מורבידי פחות לקוי בסוג זה.
הטיפול הינו בתרופות אנטי פסיכוטיות אטיפיות תוך מעקב אחר תופעות לואי.
 
הפרעות אפקטיביות כולל דכאון מגורי והמחלה הביפולרית
 
תתכנה כמובן גם הופעת מצבים פסיכוטיים במסגרת ההפרעות האפקטיביות במיוחד זו הדכאונית המגורית והביפולרית או דו-קוטבית.
דכאון מגורי הינו סיבה שכיחה יחסית להופעת מצב פסיכוטי בקשישים. בין המאפיינים של מצב זה בקשישים נמנה את החפיפה במצב זה של  סימפטומים פסיכיאטריים  וסומטיים, האפשרות כי המטופל יפגין ביטוי מינימלי של עצב, כי יהיה ביטוי מוגבר של תלונות וסימפטומים גופניים, כי תופענה תסמונות כאב לא מוסברות, כמו גם סמפטומים נאורוטיים שהחלו לאחרונה, כי החולה ידגים נזק עצמי מכוון כולל פגיעות ללא נזק ניכר, פסאודודמנציה, דכאון על רקע דמנציה קיימת, הדגשת יתר של קוי אישיות קיימים, הפרעות התנהגות ואף הופעת תסמונת תלות באלכוהול שהינה LATE ONSET .
השכיחות של ההפרעה הדו קטבית בקשישים מעל גיל 65 הוערך בכ 0.1-0.4%. יתכן שהמספר גבוה מכך וקשור באיבחון חסר של הפרעה זו בגיל השלישי. מחלה זו מאופיינת במצבי מניה או היפומניה, מצבי דכאון ומצבים מעורבים.
 
הפרעה דלוזיונליות
 
כאמור שכיחות ההפרעה הוערכה בכ2% בקשישים. ככלל תחילת ההפרעה בגברים הוערכה בשנות הארבעים אילו בנשים בשנות השישים. בהפרעה זו הדלוזיות אינן ביזריות, תתכנה הלוצינציות של ריח או מישוש אם הן משתייכות לדלוזיה. את הדלוזיות המופיעות ניתן לחלק לדלוזיות ארוטומניות, גרנדיוזיות, של קנאה, של רדיפה, לדלוזיות סומטיות ולסוג מעורב. נוסיף כי  לעיתים ניתן לראות הפרעת אישיות פרהמורבידית סכיזוטיפלית או פרנואידית בחולים אלו. ולעיתים חולים אלו ידגימו הפרעות בשמיעה מעמד סוציו אקונומי נמוך והגירה. נציין גם כי בחולים אלו קריטריון A לסכיזופרניה אינו מתמלא, ואין הפרעה ניכרת בתפקודאת הדלוזיות המופיעות בקשיש/ה. הטיפול כולל טיפול אנטי פסיכוטי בדרך כלל בתרופות אנטי פסיכוטיות מן הדור השני ופסיכותרפיה תמיכתית ומעקב סוציאלי .לצערנו התגובה הטיפולית אינה תמיד טובה. כדאי גם לציין כי יתכנו מקרים שיאובחנו תחילה כסובלים מהפרעה דלוזיונלית ובחלוף הזמן יענו לקריטריונים של סכיזופרניה ואף של דמנציה לסוגיה כך שמעקב ארוך טווח הינו בעל חשיבות.
 
מצבים ותסמינים פסיכוטיים בעקבות שימוש בסמים ואלכוהול בקשישים
 
אנשים זקנים המשתמשים באלכוהול וסמים ידגימו בדרך כלל נמצא היסטוריה מתמשכת של שימוש בחומרים אלו, לצד מגוון בעיות קיומיות הנגרמות על ידי שימוש זה ואף תורמות לעיתים תכופות להימשכותו .
ככלל השימוש והתלות באלכוהול ובנזודיאזפינים באוכלוסיית הקשישים – הן במצבי הרעלה והן במצבי גמילה– עלולים להיות כרוכים בהופעת סימנים פסיכוטיים.
בהופעת תסמינים ו/או סימנים פסיכוטיים יש לערוך אבחנה מבדלת בין שימוש בסמים ואלכוהול לבין הפרעות פסיכיאטריות והפרעות מוחיות אחרות, כמו הפרעות מוחיות אורגניות על רקע הפרעות אלקטרוליטיות ומטבוליות אחרות, הפרעות וסקולריות או תהליך תופס מקום תוך מוחי.
 
מצבים ותסמינים פסיכוטיים כתופעות לוואי לשימוש בתרופות.
 
קשישים רגישים ומועדים יותר מצעירים להופעת תופעות לוואי ככלל, ופסיכיאטריות בפרט. בבסיס מועדות זו השפעות הגיל המתקדם על ספיגתן, המטבוליזם והפינוי של התרופות, זאת עקב שינויים תלויי גיל בתפקודי הכיליה והכבד כמו שינויים בהרכב מאגרי השומן החלבונים ומסת המים בגוף הקשיש. נציין כי השינוי הניכר ביותר הינו הפינוי הכלייתי. כך למשל פינוי הקראטינין עלול לרדת עד 60% בגילאים מתקדמים.

יש לתרופות השפעה משמעותית בהופעת סימני המחלה אצל קשישים.
ככלל ההופעה של סימפטומים  פסיכוטיים מנבאת החמרה במצבו של החולה. כך הופעת מחשבת שווא ו/או הזיות, כל אחד מהם מבשר ירידה קוגניטיבית ותפקודית נוספת. הופעת ההזיות אף נמצאה כמנבאת השמה מוסדית ואף מוות (Scarmeas et al., 2005).

מהו הטיפול בסימפטומים הפסיכוטיים המופיעים במחלת האלצהיימר?
מחשבות שווא והזיות יכולות מחד להיות חולפות או לא ניכרות. במצב שכזה אין צורך בטיפול תרופתי אם המטופל ו/או המטפלים אינם חווים מצוקה. הטיפול התרופתי נחוץ רק כאשר התסמונת הפסיכוטית הופכת לבעיה וגורמת למצוקה.
 
תסמונות תלויות תרבות המחקות מצבים פסיכוטיים
 
תסמונות תלויות-תרבות נחשבו בעבר כתסמונות שהינן ספציפיות לאזורים גיאוגרפייים מסוימים.
יחד עם זאת הגירה וגלובליזציה גרמו לכך שרופאים במדינות רבות נפגשים עם התסמונות הללו לא רק אצל אוכלוסיות של מהגרים שזה עתה הגיעו מארצות מוצאם אלא גם באכלוסיה המקומית הקשישה שמוצאה האתני שונה מזה של המדינה המארחת (Guarnaccia & Rogler, 1999).
כלל האבחנה הפורמלית של מחלה נפשית כוללת שלושה רכיבים בסיסיים:
•      תיאור הסימנים של המחלה כולל עצמתם ומשכם.
•      תסמינים סובייקטיביים שהמטופל מדווח במהלך הבדיקה הפסיכיאטרית
•      מעקב אחרי התנהגות המטופל לצד הסבר של פרטי התנהגות המטופל
 
בכל הרכיבים הללו ניתן לגלות את החלק התרבותי הן של המטופל והן של המטפל. לאור זאת, ההערכה הפסיכיאטרית כוללת בתוכה את הגוון התרבותי והאתני – של המטופל והמטפל.
פורמולציה תרבותית באופן ספציפי חייבת לכלול את:
• ההזדהות התרבותית והאתנית של המטופל
• ההסבר התרבותי של מחלתו
• אלמנטים תרבותיים של היחסים בין המטופל למטפל
• ההערכה התרבותית של האבחון והטיפול
באיבחונם של מצבים הפסיכוטיים יש משמעות רבה  להיבטים של הבדלים תרבותיים. הדברים עלולים להגיע אף לכך שהסימנים או תסמינים שנחשבים כ"פסיכוטיים" במסגרת תרבותית אחת, עשויים אף להיות מקובלים וקבילים במסגרת אחרת.
למשל, כישוף במסגרת תרבותית אחת יכול להיתפס כדבר  מקובל ואילו בתרבות אחרת להחשב למערכת של מחשבות שווא.
כך למשל תופעת הזאר בקרב יהדות אתיופיה בישראל, תופעה בעלת מאפיינים דיסוציאטיביים עלולה להתפרש כמצב פסיכוטי. כך למשל הזיות ראיה ושמיעה בעלות גוון דתי  יכולות להיות תחושות דתיות רגילות בתרבות מסוימת ולאו דווקא סימנים פסיכוטיים.
מכאן שלרקע תרבותי של המטפל ושל המטופל ולפערים ביניהם יש תפקיד קריטי באבחונו של המטופל.
ומכאן גם ששימוש במתורגמנים בעלי רקע בתרבויות המטופל והמטפל והמסוגלים להצביע על פערים בתפיסה ביניהם תוך פעולת התרגום חשוב וחיוני על מנת להשיג הבנה עמוקה וברורה של מצבו הרפואי של המטופל.
בנוסף ראוי כי הקלינאי יהיה זהיר בסגנון התקשרותו עם המטופל בכדי להפחית את רמת החשדנות של המטופל  ולשפר את קשר הרגשי עמו (Smith et al., 1993).
המטפל גם אמור להפיק חשיבות ותועלת מהשתתפותם של בני משפחתו, וחבריו  של המטופל כמו גם של מרפאים עממיים בתהליך הטיפול. כל האנשים הללו יכולים להיות מקור מידע על החולה והשתתפותם עשויה לשפר את הברית הטיפולית.
בנוסף יש לקבל מידע בראיון האבחנתי לא רק אודות הטיפול התרופתי הקונבנציונאלי אלא גם אודות תרופות עממיות וצמחי מרפא הנלקחים ע"י המטופל והעלולים לעיתים אף להשרות כתופעות לוואי סימנים פסיכוטיים.
 
להלן מספר נקודות בעלות חשיבות בהליך העבודה עם מטופל קשיש:
ראשית, בתהליך האבחנתי המטפל אמור לקחת בחשבון שקבוצות אתניות מסוימות עלולות לבטא רמת סומטיזציה גבוהה מהרגיל וכתוצאה מכך הן מחלות נפש והן סימנים של מצוקה נפשית יכולים להתבטא אצלם בסימנים סומטיים זאת על רקע  הגישה התרבותית השלטת בקבוצות אתניות מסוימות בה חיפוש עזרה לבעיות נפשיות אינה מקובלת בעוד אשר חיפוש עזרה לבעיות גופניות הינה מקובלת ושכיחה ( La Roche, 2002) .  כך למשל בקרב עולים מאתיופיה תלונות סומטיות כמו תלונה על תחושה ש"הכבד הולך להתפוצץ" יכולה להיות סימן של מצב דיכאוני כולל מצב דיכאוני פסיכוטי. הסימנים הסומטיים הללו הינם חשובים כחלק מהאבחון הפסיכיאטרי.
 
שנית, בקרב האוכלוסיה הקשישה  יש לברר סימנים אלו ואחרים בסבלנות ובאמפטיה, ליצור ברית טיפולית, ובמילים אחרות "כימיה עם הקשיש", שכן זו עוזרת לגלות מגוון סימנים ותסמינים פסיכופתולוגיים ופסיכוטיים שלא יבוטאו בהעדר המרכיב האמפטי.
 
 שלישית, יש נתונים בספרות המדגימים כי סימנים פרונאידליים נפוצים יותר כאשר הקשיש/ה שרוי/ה בבדידות חברתית (Baker, 1995) ויתכן שנטיה כזו אף מוגברת באוכלוסיות של מהגרים.

רביעית, כדאי גם לדעת כי בקשישים יש קשר בין הופעת סימנים פרנואידליים באלו שעברו טראומה נפשית קודמת כגון זו שנחוותה במחנות השמדה או טראומה הכרוכה בקיפוח והגירה שעברו קבוצות אתניות שונות של פליטים (למשל אצל חלק מעולי מרוסיה או אתיופיה) ( Chen, Borson, & Scanlan, 2000).
 
חמישית כדאי לדעת כי אמונות תרבותיות מסוימות הנפוצות באיזור המזרח התיכון מביאות אנשים זקנים לגלות מחשבות שווא פרנואידיות הקשורות בעין הרעה בעיקר כאלו של של שליטה ושידור מחשבות (Olfson et al., 2002).
 
שישית, נציין כי בקרב הזקנים שאינם בני התרבות השלטת  יש אבחון יתר (כלומר למעלה מן הדרוש) של הפרעות פסיכוטיות.
 
שביעית, חשוב לציין כי להיבט התרבותי חשיבות גם לגבי הטיפול התרופתי שכן הזקנים שאובחנו בטעות  — על רקע ההבדלים התרבותיים בינם לבין המטפל – כלוקים בהפרעות פסיכוטיות אינם מקבלים טיפול התואם לבעייתם (תהא זו הפרעה דיסוציאטיבית או קונברסיבית  מחלה אפקטיבית או אף שימוש בסמים). בהקשר לכך חשוב לדעת כי הזקנים שאובחנו בטעות כלוקים במחלות פסיכוטיות ומקבלים טיפול בתרופות נוירולפטיות עלולים לפתח תופעות לוואי המחקות את הסימנים הפסיכיאטריים וממסכות סימנים אפקטיביים או אף מביאים להופעת סימנים או תסמינים נוספים כגון הצטמצמות או השטחת האפקט (Strakowski et al., 1993).
 
שמינית, האבחון המוטעה של סכיזופרניה והפרעות פסיכוטיות אחרות בקרב הקשישים  בעלי  תרבות שונה מבוסס בדרך כלל על : טעות של המטפל הנסמכת על  פרוש לא נכון של סימנים "פסיכוטיים" עקב הבדל תרבותי בין המטפל למטופל.
לבסוף, מספר מחקרים גילו כאמור דיווח אודות שכיחות יתר של סימנים פסיכוטיים בקרב מטופלים בעלי תרבות שונה מזו של המדינה המארחת והדבר הודגם גם במטופלים הלוקים בשיטיון.
 
תסמונות תלויות תרבות המחקות מצבים פסיכוטיים
 
תסמונות תלוית תרבות נחשבו בעבר כתסמונות בעלות ספציפיות לאזורים גיאוגרפייים מסוימים ולא רכשו "מקום של כבוד"  בסיווגי מחלות כמו זו של ה- DSM-IV.
יחד עם זאת, הגירה וגלובליזציה גרמו לכך שרופאים במדינות ומקומות שונים נפגשים לא פעם עם התסמונות האלה גם באוכלוסיה מקומית מבוגרת ולא רק אצל מהגרים "זה עתה באו".
 
להלן נזכיר בקצרה שלוש תסמונות תלויות תרבות שיש להבדילן ממצבים פסיכוטיים:
ראשית, בין התסמונות תלויות התרבות והנפוצות יותר באזור המזרח התיכון יש לציין התסמונת על שם ה"עין הרעה". בתרבויות שונות ובעיקר במזרח התיכון קיימת האמונה כי ה"עין הרעה עלולה לגרום לטראומות או למחלות או עלולה להיות הסיבה למזל רע. תחושות שליליות כמו קינאה או שנאה מצדו של בעל "העין הרעה" עלולות לפי אמונה זו לפגוע באנשים חפים מפשע.
"העין הרע" מוזכרת מספר פעמים בפרקי אבות. כך רבי אליעזר אמר שהעין הרעה היא רעה יותר מחבר לא טוב, שכן לא טוב או לב לא טוב. ביהדות מקובל שיש להתייחס לזולת במידת הרחמים. אמונת ה"העין הרעה"  נושאת בכנפיה גישה הפוכה ומתייחסים לבעל העין הרעה כמי שעלול לפגוע בטהרה הנפשית. בהקשר לאמונה זו בעין הרעה יש כאמור להבדילה מסימנים ותסמינים פסיכוטיים. מאידך עלולים להיות עדיין להיות מצבים פסיכוטיים בהם יופיעו תכנים אלו, במקרים אלו עוצמת ומשך התסמינים הינה ניכרת ופושטת לתחומי חיים רבים של החולה ולא פעם יופיעו  תכנים פסיכוטיים נוספים.
 
שנית, תסמונת אחרת שיש להבדילה ממצבי פסיכוטי הינה האמונה ב"Zar ". זאר הינו חלק מהאמונות העממיות שמקורן במאה 18 באתיופיה המרכזית והמבוססות על המסורת הדתית הפגאנית, אך למרות זאת הינה נפוצה יחסית גם בקרב יהודים, נוצרים ואף מוסלמים. אמונה זו עברה גם לאפריקה המזרחית כמו גם למצריים, סודן, איראן ומדינות אחרות  במזרח התיכון (Natvig, 1988)
ה"Zar" נחשב למצב בו אדם, בדרך כלל אישה, נשלטת ע"י רוחות רפאים שונות במסורת המוסלמית או רוחות רעות במסורת האתיופית. אגב, אנשים רבים באתיופיה מאמינים לא רק ב"Zar" כרוח רעה אלא גם בAbdar  –רוח טובה והגנתית..
התסמונת השלישית שנזכיר הינה תסמונת על שם קורו. בעוד הקלינאי עלול לפגוש באוכלוסיה קשישים שעלו ממדינות המזרח התיכון או מאתיופיה ובהם נמצא בעיקר את התסמונות הקודמות הרי שעם התפתחותה של אוכלוסיית מהגרי עבודה ובהמשך תושבי קבע ממדינות מזרח אסיה הקלינאי עלול לפגוש גם קשישים שידגימו תסמונות הנפוצות במזרח אסיה והעלולות לחקות מצבים פסיכוטיים.
תסמונת ע"ש קורו מתוארת לראשונה במדינות אסיה אך קיימת גם באזור המזרח התיכון בעיקר כמקרים ספוראדיים.
תסמונת ע"ש Koro  תוארה לראשונה בסין ודרום אסיה אך לאחרונה מתארים תסמונות דמות Koro (Koro like syndromes  ) באירופה, מדינות ערב, וישראל. התסמונות הללו מדגימות חרדה רבה ואינטנסיבית הקשורה באמונה של התכווצות איבר המין וכניסתו לתוך הבטן העלולה על פי אמונת הסובל לגרום להפרעות בזקפה, לחנק ואף למוות תיאוריות שונות ניסו להסביר התפתחות מקרי ה Koro, הן המגפתיים והן הספוראדיים. התסמונת תוארה כחלק ממצבים אורגאניים, גמילה מחומרים שונים או במסגרת הפרעות  נפשיות. יש דיווחים על תסמונת דמות KORO במצבים פסיכיאטריים שונים כולל סכיזופרניה, מצבים דיכאוניים  או הפרעה כפייתית. מכאן שעל הקלינאי לדעת אודות תסמונת זו והתבטאויותיה ולא לסווגה כלאחר יד  כמצב פסיכוטי.
 
כהערת סיכום לתת פרק זה נדגיש כי לאור הצמיחה המהירה של אוכלוסיית הזקנים והגלובליזציה המאפיינת את עולמנו הנוכחי בו בעלי תרבויות שונות חיים זה לצד זה, וזה עם זה בחברה אחת פוסט תעשייתית, הקלינאים אמורים להבין את הרקע תלוי התרבות של סימנים ותסמינים פסיכיאטריים, במיוחד כאלו המחקים תסמינים פסיכוטיים בכדי להימנע מטעויות הן באיבחון והן בטיפול.


לסיכום, טיפול נכון ואבחון נכון של הזיקנה ומחלת הנפש עשוי להביא את הזקנים לסוף ימיהם באיכות חיים טובה יותר וברמת שירותים המותאמת בצורה מותאמת יותר.

 

לדף הקודםלדף הבא
מכון סאלד
אודותינו שירותים למתמודד אינדקס מטפלים מחלות נפש
שאלות נפוצות מידע למשפחות קופות חולים צפיה בסרט "אמא לא משוגעת"
צור קשר תעסוקה בתי חולים רכישת ספרות מקצועית
הרשמה לרשימת תפוצה חוקים ותקנות ביטוח לאומי העשרה והשתלמויות
פורומים מערכות תומכות משרד הבריאות
© כל הזכויות שמורות ל"פורטל בריאות הנפש בישראל" בניית אתרים | אחסון אתרים