| שלום,
שנה שנייה שאני נמצאת בסל שיקום ומלבד הוסטלים לא הציעו לי אפשרות מגורים בדירה עצמאית.
מיותר לציין שכל פנייה למוסד קהילתי עבור מימוש הזכויות שלי גורם לעוגמת נפש ופגיעה נפשית נוספת.
אני אובדת עצות וכבר אין לי מושג עוד איך אני יכולה לממש את הזכויות שלי.
אני אישה בת 35, גרה בבית המשפחה עם אמא שלי. אני לא עובדת. התפקוד שלי בכלל לא משהו. כאילו כל הדלתות חסומות.
אני כבר מרגישה שאני לא כשירה לכלום .
האם יש דרך לצאת מהמצב הזה כי אני לא רואה את האור.
הייתי רוצה לעבור לדירה עצמאית ולגור עצמאית ואולי אפילו לאמץ כלב אבל נדמה שאת אף אחד בסל שיקום לא מעניין השיקום הנפשי שלי.
הייתה לי עו"סית שעזבה כי לדעתה אני משוגעת ויש לה דברים אחרים לעשות. שלחו לי עוס"ית אחרת שלוקח לה זמן להכיר אותי. רכז תעסוקה שבכלל לא מעוניין לעזור לי להשיג תעסוקה. אני כבר לא יודעת איך אפשר לחיות בחיים האלו.
אין לי מושג איך לעזור לנפש שלי להחלים. היום כבר חשבתי שהדרך הכי טובה היא פשוט לוותר על זה . אבל אני חלשה מידיי בכדי לחשוב שאני מסוגלת לבד. |