naamadagan@gmail.com
בהרצאה נבקש להציג פרויקט שהתמקד במקומן של פרקטיקות לשינוי חברתי בתפיסת התפקיד של עו"סים
במערכת הבריאות בישראל. בחלקו הראשון ביקשנו לבחון את האופן בו השחקנים השונים בשדה הבריאות
תופסים את תפקיד העו"ס במערכת. לשם כך סקרנו את הספרות בנושא וראיינו בכירים במערכת הבריאות ,
אנשי מקצועות הרפואה, עו"סים ואת לקוחות המערכת. בראיונות שערכנו עלה שרק הבכירים במערכת תופסים
את העו"סים כסוכני שינוי חברתי.
בחלקו השני של הפרויקט ביקשנו לבחון את עמדותיהן של העו"סיות במערכת הבריאות בנוגע למרכיבים השונים
של תפקידן וללמוד האם ובאיזו מידה הן תופסות את עצמן כסוכנות שינוי חברתי. לשם כך קיימנו שמונה
קבוצות מיקוד בהן השתתפו בסך הכל כ 21 עו"סיות משירותים שונים השייכים למערכת הבריאות.
ניתוח הממצאים העלה כי מרבית העו"סיות אינן עוסקות בפרקטיקת של שינוי חברתי במסגרת עבודתן ואינן
תופסות זאת כחלק מתפקידן. ההסברים לכך היו מגוונים וכללו בין היתר: היעדר משאבים, הכשרה, מוטיבציה
ורצון אישיים ומקצועיים ותסכול מהתהליך הארוך הכרוך בכך. בנוסף, מצאנו כי חלק מהעו"סיות עוסקות
בפרקטיקות של שינוי חברתי אולם לא היו מודעות לכך. לצד הקולות הללו נשמעו מעט קולות אחרים של
עו"סיות בשירותים בעלי אוריינטציה קהילתית, אשר ראו את תפקידן כמורכב בין היתר מפרקיטקות לשנוי
חברתי. קבוצות המיקוד עסקו גם ברעיונות שיאפשרו את קידומן של פרקטיקות לשינוי חברתי בשטח.
באמצעות הפרויקט ביקשנו לייצר שיח בנושא ייחודיות מקצוע העבודה הסוציאלית במערכת הבריאות ובמקומן
של פרקטיקות לשינוי חברתי כחלק מיחודיות זו. קיווינו לעורר מודעות לנושא אשר תביא גם להכרה בקרב
בכירים במערכת בצורך בהפניית משאבים שיאפשרו לעו"סים במערכת לעסוק בפרקטיקות של שינוי חברתי
במסגרת עבודתם.